ישנן שתי סיבות עיקריות לדילמינציה של עיבוד חורים בלוח סיבי פחמן: האחת היא הכוח הצירי, והשנייה היא החום שנוצר במהלך תהליך החיתוך. דלמינציה לעיבוד חור בלוח סיבי פחמן נגרמת לעתים קרובות על ידי שילוב של שתי הסיבות הללו, אשר תפקידו של הכוח הצירי הוא העיקרי שבהם. כאשר הכוח הצירי פועל על פני השטח של לוחית סיבי הפחמן, אם הלחץ הפנימי שנוצר בין שכבות הסיבים מגיע או עולה על חוזק ההתקשרות של השרף בין שכבות הסיבים, שכבת הסיבים תהיה דה למינציה עקב השבר של השרף .
מניתוח כוח סיבי הפחמן בתהליך עיבוד החורים, המסלול של מרכז הכלי במהלך עיבוד הקידוח הוא קו ישר, קצב החיתוך הוא 0, והחומר הוא רק כוח שחול צירי, וזה קל לגרום לפירוק של חומרי סיבי פחמן. בתהליך של כרסום סליל של לוחות סיבי פחמן, המסלול של מרכז הכלי הוא סליל. מרכז הכלי כבר לא חופף למרכז חומר העבודה, אלא משתנה כל הזמן לאורך הסליל, ואז החומר שבמרכז חומר העבודה ייחתך על ידי הכלי במקום ייסדק תחת פעולת האקסטרוזיה, ובכך יקטן מאוד פעולת כוח צירי.
החלק החמור ביותר בתופעת הדלמינציה במהלך עיבוד הקידוח הוא ביציאה, ואין דלמינציה ביציאה בזמן הכרסום, אך קיימת תופעת דלמינציה קלה באוכלוסייה. דלמינציה במוצא נגרמת בעיקר על ידי כוחות צירים, בעוד שהריבוד באוכלוסיה נגרם בעיקר על ידי מתח גזירה. בבדיקה ניתן לראות שהכוח הצירי בזמן כרסום קטן בהרבה מזה שבקידוח. לכן, בעת כרסום החור, ניתן להימנע מהחומר לפני כניסתו לאזור החיתוך והשמדתו תחילה, כדי למנוע ביעילות התרחשות של דה-למינציה של חומר, קריעה ופגמים אחרים.
כאשר פגם כניסת הקידוח הוא בעיקר ברר, פגם היציאה הוא בעיקר דלמינציה; פגמי הכניסה של חורי כרסום ספירליים הם בעיקר דלמינציה, ופגמי היציאה הם בעיקר כתמים. בהשוואה לעיבוד קידוח, לכרסום ספירלה יש פחות קוצים על פני החור ופחות תופעת קריעה, ומכיוון שהכוח הצירי קטן יחסית, תופעת הדלמינציה מתבטאת בסדקים קלים, ולכן איכות עיבוד החורים גבוהה יחסית.
המקדחה יכולה לעבד חורים עם פתח זהה לזה של הקוטר החיצוני של הכלי, בעוד שחותך הכרסום יכול לכרסם חורים עם קטרים שונים. זה מפחית את כמות ומגוון הכלים במלאי ומפחית את עלויות העיבוד. ניתן לראות כי השימוש בשיטת כרסום ספירלה אפשרי לעיבוד חורים בלוח סיבי פחמן, והאיכות גבוהה מזו של קידוח קונבנציונלי.